דפנה וייסבזמן המשבר שפוקד את כולנו, רבים נרתמים לסייע. בתוך כל זה, שוכחים לעתים מי שעוזר לאלה שאין להם יכולת להשמיע את קולם – בעלי החיים
בלונדי מחזיק צעצוע קרדיט איקא ציפמן. צילום צוות מקלט הקופים
דר’ תמר פרדמן, מייסדת מקלט הקופים הישראלי, מתארת את המצב : “אנשים רגילים לתרום לבני אדם, וזה מובן, אבל הקופים האלה זקוקים לנו באופן קבוע. מדובר על קופים שעברו ניסויים באוניברסיטאות, היו קורבנות סחר לא חוקי, או הגיעו מפינות חי שנסגרו כי היו לא ראויות להחזיק בע”ח שכזה”.
“לאורך כל שנות קיומו של המקלט כמעט ולא ביקשנו תרומות, בוודאי שלא לטובת ההוצאות השוטפות, ולכן המצב הזה תופס אותנו מאוד לא מתורגלים. קראנו לקהל שכבר בקשר איתנו לאמץ קוף – זה בעצם מהלך סמלי שבו אדם תורם סכום של כסף עבור הצרכים השוטפים של אחד הקופים. הקוף נשאר כאן במקלט אבל “מאומץ”, ואחרי המשבר, אנחנו מחכים ל”הורים המאמצים” שלנו שיבואו לראות את הקופים שלהם.”
אחת המאמצות, למשל, היא אישה מעט מבוגרת, שביקרה כאן בעבר עם הנכדים שלה. מרתק תמיד לראות את המעבר אצל אנשים, מהתנהגות שכולה אומרת “אני כאן בשביל הילדים”, לניסיון לתקשר עם הקופים בשפתם, ולראות את האושר הנגרם כשהם מגיבים. אותה סבתא החליטה שדווקא עכשיו, כשכולם בבידוד, האימוץ הזה ייתן להם גם משהו לחכות לחזור אליו אחרי המשבר – נקודה חשובה בהתמודדות עם משברים בכלל.
עוד מאמצת היא צעירה שרצתה לתת שם לקוף! במקלט הקופים נמצאות בין היתר גם כמה מאות קופות שהוצאו מחוות מזור, כאשר זו נסגרה בשנת 2013. בגלל המספר הגדול שלהן, עדיין לא כולן קיבלו שמות. חשוב לנו לתת שם לכל קוף, משום שזה הופך אותו מ”משהו” ל”מישהו” – הקוף איננו חפץ שאפשר להעביר, אלא יצור בעל אופי וצרכים ייחודיים, שצריך להביא בחשבון. אותה מאמצת ביקשה שלא לפרסם את השם הספציפי שבחרה עבור הקופה “שלה”, אבל תוכלו בוודאי לנחש שיש קשר בין האקטואליה כרגע לבין השם שהיא ביקשה עבור הקופה שלה.
אנשים שמעוניינים “לאמץ קוף” מגיעים לאו דווקא מהשכבות החזקות כלכלית. רבים מהאנשים שאימצו קוף או מתכננים לאמץ קוף, דווקא נמצאים בחל”ת, חוששים כמו רבים מאתנו לגבי עתידם הכלכלי, אבל מבינים את המצב בו נמצאת העמותה. חלקם ביקרו במקלט בעבר, חלקם מכירים את המקום מסיפורים של אחרים, וחלקם נחשפים לנושא בפעם הראשונה, אבל מבינים מיד את גודל האחריות הרובצת עלינו כבני האדם.
“טבעי שאנשים רוצים לעזור לאנשים”, אומרת פרדמן, “אבל מי שזקוק לעזרה כל השנה כתוצאה ממעשי האדם, זקוק לא פחות לעזרה בזמן משבר כלכלי. הקופים לא הביאו אלינו את הקורונה, ולא ביקשו להגיע למקלט. שום קוף לא ביקש שיצודו אותו מהטבע כדי למכור את צאצאיו לניסויים מדעיים. אסור להזניח אותם דווקא עכשיו.”
ובכל זאת, את העמותה מובילים אנשים שמאמינים בכך שעמותה חייבת לעמוד על רגליים עצמאיות, מבחינה כלכלית, ולא להישען על תרומות. במקביל לאפשרות לאמץ קוף, מקלט הקופים מציע גם אפשרות אחרת, עבור מי שמעוניין לתמוך במקלט, אך לא באמצעות תרומה.
“קנו עכשיו בואו לבקר אחר כך” הוא מעין מבצע-קורונה: מתישהו בעתיד, וירוס הקורונה יהיה זכרון מעומעם, החיים יחזרו למסלולם והמבקרים – לאטרקציות התיירות. זוהי הזדמנות לקנות כרטיסי כניסה למקלט הקופים בהנחה של 50%, כרטיסים אותם ניתן יהיה לנצל ללא הגבלת זמן (רכישה באתר המקלט www.ipsf.org.il ).
זה “win-win-win” אמיתי: עבור המקלט זה מקל על התקופה הקשה שעוד לפני כולנו, עבור המבקרים – זוהי הנחה שלא קיימת בשום אופן במציאות היומיומית, ועבור הילדים התקועים בבית – זהו אופק, מקום שיבקרו בו בוודאות בעתיד וכדאי לחכות בשבילו. בינתיים, הם יכולים לעקוב אחרי המקלט ברשתות, וללמוד את שפת הקופים.
