המדוזות שוב פשטו על חופי הים התיכון ומונעות מאיתנו רחצה בטוחה בימי החום. ומתברר שהאדם הוא אחד הגורמים ל’מכה’ זו
ים של מדוזות בים התיכון. צילום רותם שדה, רט"ג
מהו היצור דמוי ג’לי, צורב ועורך פשיטות לא-נעימות לחופי הים שלנו? ברור, המדוזות, והן שוב כאן. במסגרת סיור מנכ”לית רשות הטבע והגנים, רעיה שורקי, עם היחידה הימית אמש (ג’), נצפה נחיל עצום של מדוזות באיזור מפרץ חיפה.
לצערנו, דברים רבים שבני אדם עושים, מסייעים להפצת המדוזות, בניהם חפירת תעלת סואץ, זיהום הים בשפכים, שינוי אקלים, פגיעה במתחרים ובטורפים של המדוזות – כמו דג שמש וצבי ים, ופיזור פסולות מוצקה. וזו סיבה נוספת לשמור על הים!
אז מה אתם יודעים על מדוזות?
במוזיאון הטבע ע”ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב, חוקרים את נושא המדוזות ומרחיבים לנו את הידע אודותן: המדוזה היא בעל חיים מרתק. את שמה היא קיבלה מהמיתולוגיה היוונית, בשל הדמיון לראשה של המפלצת מדוזה, ששערה עשוי מנחשים חיים וארסיים ומבטה הופך את המתבונן בה לאבן. למדוזה אין ראש וגם לא שיער, אך יש לה הרבה זרועות ציד צורבות, המשתקות את הטרף שלה.
סביר להניח שכולנו פגשנו מדוזה בשלב כלשהו של חיינו, אך האם ידעתם שבישראל חיים עשרה מינים שונים של מדוזות? חלק ממיני המדוזות הם מינים פולשים, אך קשה לקבוע זאת בוודאות, מכיוון שטרם זוהו אוכלוסיות המקור שלהן. בימים אלו חוקר ד”ר צפריר קופליק, מנהל אוסף הנבוביים במוזיאון הטבע, את הקשר בין האוכלוסיות של מיני המדוזות בים התיכון, ובין אלה שבמקומות אחרים במטרה לזהות את מקורן.
המוכרת מכולן היא החוטית הנודדת, שהתגלתה בשנות ה-70 במימי הים התיכון, ותוארה לראשונה על ידי פרופ’ בלה גליל, אוצרת באוסף האקווטי במוזיאון הטבע. משערים כי החוטית הנודדת הגיעה אלינו מהאוקיינוס ההודי דרך תעלת סואץ. מיני מדוזות נוספים, שככל הנראה הגיעו מים סוף דרך התעלה, הם זר פרחים ים-סופי, מדוזה-הפוכה מטמיעה ופרחונית סגולה. כיום ניתן למצוא בים התיכון גם את הפעמונית הנקודה, מין של מדוזה שמקורו באוסטרליה. בנוסף, אפשר למצוא באזורנו את כחולת-שוליים חלקה, ירחית ארבע-קשתות, ביצת-עין ים-תיכונית, שייטת ארגמנית ואחרונה שזוהתה היא מצפנית נקודה, שהתגלתה לראשונה באזורנו ב-2019 על ידי צוללנים חובבים.
