"שווה לחכות": תערוכה חדשה לילדים ולכל המשפחה במוז"א

חוויה רב־דורית שמתייחסת לכל בני המשפחה, ומאפשרת לילדים, הורים, סבים וסבתות למצוא יחד נקודות חיבור אישיות, תרבותיות והיסטוריות, אל נושא ההמתנה

הגלויה היומית בתערוכה במוז"א. המאייר זאב אנגלמאיר, באדיבות מוז"א/יח"צ

תערוכה חדשה במוז״א, מוזיאון ארץ־ישראל, תל־אביב, מציבה במרכז את מה שנדמה לנו שולי, את חוויית ההַמְתָּנָה. דרך יצירות אמנות עכשוויות, מוצגים מרתקים מאוספי המוזיאון ועמדות פעילות, התערוכה מזמינה את הקהל – ילדים ומבוגרים – להתבוננות מחודשת על מצב ביניים, בין ההווה לעתיד, בין מה שכבר ישנו למה שעוד לא הגיע.

עמי כץ, מנכ”ל מוז״א: “לתערוכה ‘שווה לחכות’ יש חשיבות מיוחדת עבורנו, משום שהיא מציעה חוויה רב־דורית שמתייחסת לכל בני המשפחה. היא מאפשרת לילדים, הורים, סבים וסבתות למצוא יחד נקודות חיבור אישיות, תרבותיות והיסטוריות אל נושא ההמתנה. זוהי התערוכה השנייה שנאצרה על ידי אגף החינוך של מוז”א, ובכך היא מסמנת את ההתרחבות והעמקת העשייה של האגף ביצירת תערוכות שמנגישות תוכן עמוק ורלוונטי לקהל הרחב. זו דוגמה מצוינת לאופן שבו מוזיאון יכול להיות לא רק מקום של למידה והשראה, אלא גם הזדמנות לחוויה משותפת לכל המשפחה.”

אוצרות התערוכה, מור חיימוביץ’ ונגה שרברק-שי: “השנתיים האחרונות, שבהן המתנו לחטופים ולימים טובים יותר, עוררו בנו רצון לעצור ולחשוב לעומק על חוויית ההמתנה. גילינו שזו חוויה שמלווה את האדם מאז ומעולם – חוויה שמוכרת גם לילדים וגם למבוגרים, אבל משתנה מאוד מדור לדור. התערוכה מאפשרת לכל אחד ואחת למצוא את עצמם בתוך החוויה האישית, וגם להבין את משמעות ההמתנה בהקשרים רחבים יותר: תרבותיים, היסטוריים ואנושיים”.

שני פרקים מרכזיים בתערוכה בוחנים את נושא ההמתנה מזוויות שונות:

לְמָה מחכים?

בחיי היום־יום, או כשמדובר באירועים “גדולים”. חוויות המתנה שלא השתנו מאז ומעולם כמו היריון או החודשים שחולפים עד שהחיטה צומחת, ומנגד זמנים שהתקצרו בעידן הטכנולוגי, למשל מכתבים מאב לבנו שנשלחו דרך הים ואילו כיום חולפות שניות עד שהודעות שנשלחו מתקבלות בווטסאפ.

את ההמתנה ללידה ולצמיחת החיטה ייצגו צלמיות פריון עתיקות, קמעות דגן, לוח ספירת העומר שיוצגו לצד יצירות עכשוויות למשל “סלפי LOVE” של ורד ניסים. בפרק זה אף מוצגת עבודת הווידאו של מרק פורמאנק “זמן סטנדרטי” שאורכה 24 שעות ונראים בה 70 פועלים בונים ומפרקים מדי דקה סְפָרוֹת ענקיות עשויות לוחות עץ.

את השינויים הדרמטיים בזמני ההמתנה שלנו ייצגו מכתבים ישנים וקנקני משלוח עתיקים מאוסף המוזיאון שיופיעו לצד יצירות אמנות מקוריות כמו העבודה “בין מבול ליבשה” של ירון שטיינברג המציגה ספינה עשויה קרטוני אריזה משומשים שמאזכרים את חברות השילוח הגלובליות של ימינו.

איך מחכים?

כאשר הזמן מתארך וחוסר הוודאות גובר, בני אדם מוצאים דרכים לפעול וליצור. דמותה של פנלופה משמשת כסיפור המייצג את האופן שבו עשייה מגויסת לטובת התמודדות עם המתנה ממושכת. פנלופה מסרבת לקבל את הטענה שבעלה אודיסאוס מת, ולהמשיך בחייה. במקום זה, היא אורגת ופורמת, כדי לדחות את הקץ ולהימנע מלקבל את הצעות המחזרים, להמשיך להיות אשתו של אודיסאוס ולחכות לבואו.

הסיפור של פנלופה יודגם בעזרת איורים על הקיר (קומיקס), נול מאוסף המוזיאון ועמדות אריגה למבקרים, כמו כן תוצג עבודה עכשווית של אמנית הטקסטיל גלי כנעני. גם “פרויקט הגלויה היומית” של המאייר והאקטיביסט זאב אנגלמאיר יוצג בתערוכה. יצירות אלה המוקדשות מאז ה־7 באוקטובר לחטופים ומשפחותיהם מציעות דרך פעולה אל מול חוויית ההמתנה לשובם של כולם הבייתה.

עוד יוצגו בתערוכה שתי עבדות של אידית פישר כץ: שעוני קוקייה ותור ארוך של דמויות מיניאטוריות המייצג את ההמתנה כחוויה קיומית; רמזור אמיתי יוצב בכניסה לתערוכה; וכן פעילות דיגיטלית אינטראקטיבית בעקבות מכתבים מהעבר ופינת יצירה פעילה שבה יוכלו הילדים ליצור ולשלוח גלויות משלהם.

התערוכה מתאימה לילדים מגילי 5 ומעלה ולכל המשפחה, מוז”א, מוזיאון ארץ־ישראל, תל־אביב

פתיחה: 13 בספטמבר 2025

נעילה: 1 בספטמבר 2026

כתובת: מוז”א, מוזיאון ארץ־ישראל, תל־אביב. רח’ חיים לבנון 2, רמת אביב, תל אביב

מחיר כרטיס: 58 ש”ח

ילדים עד גיל 18: ללא תשלום | חיילים: ללא תשלום (בהצגת תעודת חוגר)

סטודנטים: 39 ₪ | אזרחים ותיקים: 29 ₪

שעות פעילות:

שני, שלישי, רביעי 10:00–16:00

חמישי 10:00–18:00

שישי 10:00–14:00

שבת 10:00–16:00