לכבוד חג השבועות: בספארי מתיחסים לחלב המחבר בין האם לגור

אמא קופה מניקה את הגור. צילום ים סיטון

אחד הדברים המעניינים אצל יונקים הוא שלא רק החלב משותף להם, אלא גם הדרך שבה הגורים מגיעים אליו. אצל רוב היונקים החלב יוצא דרך פטמות, אבל מספר הפטמות, המיקום שלהן והצורה שבה הגורים יונקים, משתנים מאוד מבעל חיים אחד למשנהו.

אצל בני אדם, כמו אצל רוב הקופים, יש שתי פטמות, משום שעל פי רוב נולד רק גור אחד בכל לידה או המלטה. לבעלי חיים שממליטים שֶׁגֶר של מספר גורים, כמו כלבות, חתולות, חזירות או עכברות, יש כמה זוגות של פטמות שמסודרות בשתי שורות לאורך הבטן. זה לא מקרי, ככל שנולדים יותר גורים בהמלטה, כך יש צורך ביותר “עמדות הנקה” זמינות, כדי שכמה שיותר גורים ישרדו ויגיעו לעצמאות. שיאנית הפטמות היא הטֶנְרֶקִית ממדגסקר, שיכולות להיות לה עד 29 פטמות על בטנה והיא ממליטה שגרים עצומים של 30 גורים.

אצל פרות, עיזים וכבשים, הפטמות נמצאות בעטין. לפרות לעומת זאת יש ארבע בלוטות חלב בכל עטין וארבע פטמות. העטין הוא בעצם שק שמכיל בתוכו רקמה בלוטית שמייצרת חלב וצינורות המובילים את החלב אל הפטמה. הוא מאפשר לעגל או לטלה, לינוק בעמידה סמוך לאימו. אצל כבשות, עיזות וסוסות, יש על העטין שתי פטמות בלבד. גם לפילות יש שתי פטמות אבל אצלן הן נמצאות בין הרגליים הקדמיות, באזור החזה. הפילון הצעיר יונק בעזרת פיו ולא בעזרת החדק. המצאות הפטמות ברגליים הקדמיות, מאפשרות לאמא פילה להשגיח טוב יותר על הגור היונק וגם להגיע אליו בעזרת החדק שלה.

גם אצל יונקים ימיים יש התאמות מיוחדות. אצל ליווייתנים ודולפינים, הפטמות אינן בולטות כל הזמן החוצה, אלא נמצאות בתוך קפלים בגוף. הגור נצמד לאזור המתאים, והאם למעשה “מזריקה” או משחררת אליו חלב עשיר ושומני במיוחד. חלב של ליוויתנים הוא עשיר במיוחד ומכיל עד 50% שומן. הגור הצעיר צריך לגדול במהרה ולפתח לעצמו שכבת שומן מבודדת. למעשה אמא ליוויתנית מייצרת עבור הגור שלה 200 ליטרים של חלב ביום.

יש גם יוצאי דופן מרתקים. אצל יונקי הביב האוסטרלים, כמו הברווזן וקיפודן הנמלים, שהם יונקים אבל מטילים ביצים, לנקבות אין פטמות כלל. הן מייצרות חלב, אבל הוא מופרש דרך בלוטות חלב שנמצאות על פני העור ונאסף על פני הפרווה או בתוך שקעים קטנים, והגורים מלקקים אותו משם. בגלל ששיטת ההזנה הזו פחות הגיינית מאשר יניקה ישירות מפטמה, החלב שלהן מכיל חלבונים שהורגים חיידקים שמגינים על הגורים מזיהומים ומחלות.

אם אנחנו כבר באוסטרליה, אז אי אפשר שלא להזכיר את הקנגורו, שהוא כמובן יונק כיס. הגור של הקנגורו האדום, כמו שאר מיני הקנגורו, נולד בגודל של 2.5 ס”מ ובמצב עוברי לגמרי אחרי היריון קצרצר, וזוחל אל הכיס של אימו. שם הוא מוצא אחת מארבע פטמות ומתחיל לינוק. אבל שלא כמו גורים אחרים שיונקים קצת בכל פעם, ברגע שגור הקנגורו מכניס את הפטמה לפיו היא מתנפחת בפיו והוא לא יכול להוציאה למשך 70 יום. הוא ינק בסך הכל שנה, ובגיל חצי שנה כבר יתחיל לצאת מהכיס לפעמים ולחזור אליו. עוד בתוך השנה, כבר נולד לו אח קטן שנצמד לפטמה בכיס של אימו. מה שמדהים הוא, שכל פטמה מייצרת חלב בהרכב אחר שמתאים לגילו של הגור היונק ממנה.

בסופו של דבר, הפטמות הן לא איבר אנטומי שולי. הן חלק ממערכת שלמה שהתפתחה כדי לאפשר לגור לקבל מזון מדויק, חם, זמין ומותאם בדיוק לשלב החיים הראשון שלו. החלב מחבר בין האם לגור, אבל גם מספר הפטמות, המיקום שלהן והדרך שבה הגורים יונקים, מספרים לנו הרבה על אורח החיים של כל מין: כמה גורים נולדים, איך הם נעים, איפה הם חיים, וגם כמה זמן הם תלויים באימם.

מוזמנים גם לבקר בקבוצת הפייסבוק שלנו ‘טיול משפחתי בארץ ובעולם’

חפשו אותנו גם בטלגרם