ד”ר טל פולק, אקולוגית ערבה: “משמח לראות עלייה באוכלוסיית צבאי הנגב ועלייה בצאצאים השנה”
הספירה השנתית של צבי הנגב בדרום. צילום אריה רוזנברג, רט"ג
נתחיל בבשורה משמחת: בשנת 2021 נספרו 2055 צבאים, לעומת שנת 2018 בה נספרו 1433 צבאים. ד”ר טל פולק, אקולוגית ערבה: “מדובר בחדשות טובות, המעידות על תפקוד טוב של המערכת האקולוגית. זאת לאחר שבעשור האחרון חל גידול עקבי באוכלוסיית הצבאים”. צבי הנגב, המוגדר כמין שעתידו בסכנה, הוא אחד משלושת מיני צבאים הקיימים בישראל, בהם צבי ישראלי וצבי שיטים. צבי הנגב שוכן באזורים מדבריים פתוחים, בנגב ובערבה, מהנגב המערבי וחוף ים המלח ועד אילת. לצבי, כיונק גדול, חשיבות במערכת האקולוגית: אוכלוסייה גדולה ויציבה של צבאים אוכלת צמחים ומפיצה את הזרעים של הצמחים, כולל עצי השיטה שכל כך חשובים למערכת האקולוגית במדבר, המעצבים את נוף הצומח.
ספירת צבאי הנגב החלה בשנת 1964. מטרת הספירות היא לתת אינדיקציה בשטח, האם השמורות אכן מגנות על הצבאים ועל מצב המערכת האקולוגית. “הצבי הוא אינדיקטור שמעיד על טיב השטח. אם אוכלוסיית הצבאים גדולה ובריאה, זה מעיד שהמערכת האקולוגית מתפקדת בצורה נכונה”. מדובר במין רגיש, שיכול להיות מושפע מאוד משינויים במרחב. העובדה שחלה עליה בכמות הצבאים היא סימן טוב, מסבירה ד”ר טל פולק אקולוגית ערבה: “לצד האיומים של צייד לא חוקי, צמצום השטחים הפתוחים עם התרחבות הבינוי, וקיומם של טורפים, אנחנו רואים אוכלוסייה בריאה ומתפקדת”.
בישראל שלושה מיני צבאים: צבי ישראלי (קרוי גם צבי ארצישראלי. הוא חי ברוב חלקי הארץ), צבי הנגב (חי באזורי מדבר פתוחים בנגב ובערבה), וצבי השיטים (תת-מין ייחודי של צבי ישראלי. חי רק קרוב ליטבתה בערבה). הצבי הישראלי הוא המין הנפוץ בארץ. הוא מין ייחודי לישראל ולכמה מדינות שכנות, אולם במדינות אלו הוא נכחד לחלוטין, והיום מחוץ לישראל יש רק אוכלוסייה קטנה בטורקיה.
עונת ההמלטה של הצבאים מתחילה בחורף ונמשכת עד האביב. לקראת תום ההיריון, הנקבה נפרדת מן העדר וממליטה עופר אחד, פקוח עיניים ומכוסה פרווה. בימיו הראשונים, העופר אינו מסוגל להתלוות לאמו. הוא נשאר במסתור, רובץ על הקרקע ומסתמך על הסוואתו. האם ניזונה במרעה ובאה מעת לעת להניק אותו ואז מסתלקת שוב. לעיתים קרובות היא נשארת בקרבת מקום ומשגיחה עליו היטב.
